שיעור 1 · 3.11

קורס מיומנות, כתיבה פשוטה ושיבושי לשון

הקלטה של שעתיים ורבע, מתוכן כשעתיים של הרצאה. למה זה קורס מיומנות, שאלת רב-ברירה על זכות קדימה בין בני זוג, מהו משפטן טוב, מבנה הבחינה, ולמה כתיבה משפטית צריכה להיות פשוטה. בסוף: שני סוגי טעויות, ושיבושי לשון נפוצים.

בעמוד

• ידע מול יישום
• למה המשפט צריך להיות פשוט
• שאלת רב-ברירה: זכות קדימה בין בני זוג
• מהו משפטן טוב
• מה הקורס רוצה לתת
• הסילבוס והבחינה
• כתיבה: מה המטרה של מסמך
• חוזה מפורט מדי
• ועוד 7

ידע מול יישום

זה קורס מיומנות. ההנחה שלו: ידע הוא דבר נחמד, אבל ב-2026 הוא לא מספיק.

• יישום הוא היכולת לתרגם את מה שאני יודע לתוצאה. מי שטוב ביישום צריך פחות ידע כדי להגיע לתוצאה טובה יותר
• לידע יש תקרה: מאה אחוז. ותמיד יש פער בין הידע לציון, ולרוב הוא פער שלילי: עייפות, רעב, רעש, הסחות דעת, קשב וריכוז
• לכן מה שאפשר לשפר הוא היישום. "אני לא טוב במתמטיקה" הוא לרוב לא בעיה של יכולת, אלא חוסר במיומנות הרלוונטית

תרגיל החשבון

על המסך הוצג תרגיל ציורי ברמה של כיתה ג' (בקבוקי בירה, צ'יזבורגרים וכוסות), והכיתה התבקשה לצעוק את התשובה כמה שיותר מהר. התרגיל עצמו היה רק על המסך. לפי מה שנאמר בפתרון, בקבוק בירה שווה 10, המבורגר שווה 5 וכוס בירה שווה 1, והשורה האחרונה היא $5+1\times 10$.

כפל לפני חיבור, ולכן התשובה היא 15, ולא 60. רוב הכיתה טעתה, ולפי מה שסופר, גם מורים למתמטיקה ולפיזיקה טעו באותו שיעור.

המסר: לקחו דבר פשוט והפכו אותו למורכב, בעזרת פרטים שמסיחים את הדעת מהמהות. כך גם עם המשפט.

למה המשפט צריך להיות פשוט

הנמענים של המשפט הם לא פרופסורים, שופטים ועורכי דין, אלא כל הפרטים בחברה, גם מי שלא יודע קרוא וכתוב. לכן החוק במהותו צריך להיות פשוט. איך מסבכים אותו:

שאלת רב-ברירה: זכות קדימה בין בני זוג

בשאלת רב-ברירה רק תשובה אחת נכונה. "מחד גיסא ומאידך גיסא" לא עוזר כאן: צריך להחליט.

דפוס שחוזר בבחינות הלשכה: נבחנים מתלבטים בין א' לב', הזמן נגמר, והם מסמנים ג', תשובה שהם יודעים שאין לה סיכוי. זו הימנעות מהחלטה, לרוב לא מודעת.

השאלה

השאלה והסעיף הוצגו על המסך, וזה מה שנקרא מהם. לבני זוג בית עסק בבעלות משותפת. העסק המצליח מנוהל ביד רמה על ידי האישה. הבעל, שסומך עליה, כלל לא עקב אחרי התנהלות העסק. יום אחד הוא מגלה שהיא מכרה את חלקה בעסק לחברה שלה.

• א' היא לא יכלה למכור בלי להציע את חלקה קודם לבעל
• ב' היא לא יכלה למכור בלי הסכמתו
• ג' לבעל אין זכות קדימה בבית העסק
• ד' אי אפשר למכור חלק מסוים במקרקעין בבעלות משותפת

מתחת לשאלה הופיע סעיף 101, שכותרתו "זכות קדימה בין בני זוג":

במקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג והם משק חקלאי או בית עסק המנוהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן זוגו.

הפתרון, שלב אחרי שלב

1. מפצלים את הסעיף לשניים. עד המילה "לא": התנאים. מ"לא" והלאה: הזכות עצמה, כלומר להציע קודם לבן הזוג
2. פוסלים את מה שלא כתוב בסעיף. ב' מדברת על הסכמה, והמילה הזו לא מופיעה. ד' נכונה כשלעצמה (אי אפשר למכור "את הסלון", רק חלק יחסי), אבל לא קשורה לשאלה
3. נשארו א' מול ג': יש זכות או אין זכות. מה שמכריע הוא אם התנאים מתקיימים
4. ו' בין תנאים = תנאים מצטברים, כולם חייבים להתקיים. "או" = חלופות: בתוך התנאי השני יש שלוש, משק חקלאי, בית עסק מנוהל במשותף, או דירת מגורים
5. מדובר בבית עסק, אבל הוא לא מנוהל על ידי שניהם במשותף. השאלה מדגישה שהבעל אפילו לא עקב אחרי העסק. התנאי לא מתקיים, ולכן אין זכות קדימה

התשובה: ג'. הערה מהכיתה חיזקה אותה עוד: בשאלה לא נאמר שהעסק הוא מקרקעין. אם הוא לא, נופלים כבר בתנאי הראשון. על השאלה הוגשו השגות, הלשכה דחתה אותן, ובית המשפט המחוזי והעליון קבעו שהתשובה נכונה.

איפה זה תופס אתכם. - דרישת הניהול המשותף מתייחסת רק לבית עסק, לא לדירת המגורים ולא למשק החקלאי. בדירה משותפת, גם אם רק אחד מבני הזוג מטפל בכל, יש זכות קדימה - כותב השאלה מפעיל עליכם רגש: בעל מסכן, אישה דומיננטית, הפתעה. זה לא רלוונטי. התשובה נמצאת בטקסט, לא בניחוש ולא ב"היגיון בריא"

מהו משפטן טוב

בעולם הישן משפטן טוב היה צריך זיכרון, כי לא הייתה גישה למידע. היום הזיכרון כמעט לא חשוב. התשובות שעלו בכיתה:

• אינטגרציה: למשפט אין קיום עצמאי, הוא חלון לעולמות תוכן אחרים. בתיק רשלנות רפואית צריך להבין מספיק כדי לחקור רופא, כך שלא יוכל לבלבל לא את עורך הדין ולא את בית המשפט
• לדעת לקרוא חוק, וליישם אותו על המקרה
• יכולת מחקרית וסקרנות. אדם סקרן ילמד יותר ויצליח יותר
• להקשיב: ללקוח, לצד השני, לרמזים של בית המשפט. לקרוא את המציאות כמו שהיא, ולא כמו שנוח
• לראות תמונה גדולה

שתי הסתייגויות של המרצה: - ביקורת היא לא תלונה לשם תלונה. המטרה שלה היא לשנות משהו, ולכן צריך לדעת לעשות אותה ביעילות. בקורס לומדים לנסח טיעון ביקורתי - יצירתיות מובילה הרבה עורכי דין לחפש את הפתרון היצירתי במקום את התשובה הנכונה

בהמשך, בנושא חוות הדעת, יידון המתח בתפקיד היועץ: לאפשר ("איך כן אפשר") או להיות שומר סף.

מה אמר אהרן ברק

בנאום בטקס הסמכה של עורכי דין ב-2006, ברק מנה שלושה דברים:

1. הבחנה בין עיקר לטפל. אנחנו חיים בהצפת מידע, והמטרה היא למצוא בתוכה את הרלוונטי. דוגמה: הצד השני הפר חוזה, הודה, ובהסכם יש סעיף פיצויים מוסכמים. כתב התביעה צריך להיות חצי עמוד: הסכם, הפרה, הודעה, פיצויים מוסכמים. כל סיפור על כמה התובע צדיק הוא טפל, ויוביל לשנים של דיוני הוכחות
2. אינטואיציה. לא תחושת בטן ולא קסם, אלא היכולת לחבר בין בעיה לפתרונה על סמך ידע וניסיון. היא טובה אבל לא מספיקה: בטיעון הביקורתי מעבירים אותה רציונליזציה, כדי לשכנע מי שלא מאמין
3. לא מפסיקים ללמוד. הדין משתנה מהר מאוד, ואי-התקדמות היא הליכה אחורה

עוד הערה: השיעורים הראשונים בכל קורס הם החשובים ביותר, כי בהם מלמדים את העקרונות. ההבנה של העקרונות היא מה שמאפשר לקרוא אחר כך פסקי דין וסעיפי חוק בתחום שלא נלמד.

מה הקורס רוצה לתת

1. קריאה של פסקי דין וסעיפי חוק. השפה השתנתה עם השנים, והמחוקק לא כותב בצורה ברורה. גם עורכי דין לא
2. הבעה, בעל פה ובכתב, כך שהצד השני יבין
3. יכולת מחקרית: לא דוקטורט, אלא להגיע לתשובות לבד, במקום לשאול בקבוצת הוואטסאפ. צריך לדעת איך לשאול ואיפה

ציון מיטיב (פעם ראשונה השנה): יהיו פאנלים עם עורכי דין, ופרומפט ששואל שאלות ומפיק דוח על הדרך שעוד צריך לעבור כדי להגשים את השאיפות שלכם. מי שמגיש מקבל 3 נקודות, ומי שמציג בכיתה עוד 2. פרטים יפורסמו.

שיעורי בית ראשונים (לא נבדקים): איפה אני רוצה להיות בעוד חמש שנים. כל תשובה מתקבלת. הנימוק הובא מ"עליסה בארץ הפלאות": אם לא אכפת לך לאן להגיע, לא משנה באיזו דרך תלכי. מי שיודע לאן הוא רוצה להגיע, יודע גם מה הוא רוצה לקחת מכל קורס, גם מקורס שלא נראה לו קשור.

בינה מלאכותית

שיעורי בית שניים: לפתוח משתמש (בחינם) בשלושה כלים: Gemini, ChatGPT ו-Claude. בקורס יהיו תרגולים לכל אחד. גוגל נותנת לסטודנטים שנה חינם בגרסה מתקדמת, אבל דורשת כרטיס אשראי, ואז צריך לזכור לבטל.

• הכלים משתנים כל הזמן. מי שלא נגע בהם שנה ימצא כלי אחר
• שני אנשים עם אותו כלי מגיעים לתוצאות שונות. ברירת המחדל הנכונה היא ספקנות: לבדוק את התשובה, ולתת לכלים לבדוק זה את זה
• לכן קודם עושים את הדברים "בדרך הקשה", ורק אחר כך משלבים את הטכנולוגיה. מי שמבין את מה שמאחורי הכלי יודע לבקר אותו

כוחו של האחוז האחד

מהספר "הרגלים אטומיים": שיפור של אחוז אחד ביום, ואחרי שנה טובים פי 37, כמו ריבית דריבית. הבעיה: בטווח המיידי לא רואים את ההשפעה, ולכן מתייאשים. שינויים קיצוניים לא מחזיקים לאורך זמן. ולהפך: ירידה של אחוז ביום מביאה מהר מאוד קרוב לאפס. מכאן הציפייה: תהליך, עם טעויות, לאורך כל השנה.

הסילבוס והבחינה

• נוכחות חובה, לפי כללי בית הספר. שלושה חיסורים, ואין צורך בסיבה. חיסור רביעי וחמישי, ואישורים (מילואים, הריון וכו'), מול רכזת השכבה והמזכירות, לא מול המרצים. גם גישה בזום נקבעת שם
• הציון: 100% בחינה. ובכל זאת יהיו תרגולים בכיתה ובבית, אפשר לשלוח לקבלת משוב, ועבודות יוצגו בכיתה. הערכת עמיתים כאמצעי למידה, לא כאמצעי לציון
• אין "מחברת בחינה": אי אפשר ללמוד שלושה ימים לפני ולעבור. המשימות נפתרות יחד בכיתה, ולכן צריך להגיע אחרי שעשיתם אותן
• במשימות לא שואלים "מה צריך לעשות". עושים הכי טוב שאפשר, גם אם בהתחלה זה נכשל
• פניות דרך אתר הקורס, לא במייל ולא בטלפון. עדיף לשאול בכיתה, כדי שכולם ישמעו את התשובה
• הבחינה בכתב יד. פעם היא הייתה על מחשב, והוחלפה כי אנשים הצליחו לרמות. מי שיש לו התאמה יקבל מחשב. לשיעור מביאים כלי כתיבה ומחשב נייד, כי הטקסטים ארוכים
• הפסקה באמצע, כרבע שעה עד עשרים דקות. חוזרים בזמן
• בחינת הלשכה תידון לאורך הקורס, ובסוף תהיה סימולציה מלאה של הבחינה, במפגש משותף של שתי הכיתות

מבנה הבחינה

• למה חוות דעת קשה: בכתב תביעה יש אג'נדה, יודעים מה התוצאה ורק סוללים אליה דרך. בחוות דעת אין
• מתוכננים כחמישה-שישה תרגולים לכל חלק, וכחמש-שש בחינות עבר לתרגול
• כל שיעור נפתח בלשון, לקראת החלק הראשון

כתיבה: מה המטרה של מסמך

בפתיחה הוצגה קריקטורה: מנכ"ל מבקש מהיועץ המשפטי שלו להחזיר לו את המסמך "בעברית". היועץ עונה שאין בעיה להיפטר מהז'רגון, אבל אז לא יישאר לו הרבה מה לומר.

• המטרה של מסמך: להעביר מסר. המילים הן רק האמצעי. במשפט, "הזנב התחיל לכשכש בכלב": המילים נעשו חשובות יותר מהמסר
• הבעיה, לפי המרצה, היא לא השפה אלא הביטחון העצמי: הפחד שיגלו שאין ערך אמיתי מאחורי המלל
• ארמית ומטבעות לשון: לא רק מיותרים, אלא לרוב גם בשימוש שגוי. "למצער" פירושו "לכל הפחות", ולא "לצערי"
• השופט: מאות תיקים על השולחן, ואותן הסחות דעת כמו כולנו. אין לו סבלנות לכתב טענות של 40 עמודים. אף שופט לא מתלונן ש"כתבת בשפה דיבורית מדי". כמעט כל דיון כן מגיע לשאלה "מה אדוני מבקש?"
• פשטות היא כל המשחק. ומבחן: אם הבינה המלאכותית לא מבינה מה כתבתי, כנראה שגם בן אדם לא יבין

חוזה מפורט מדי

הדוגמה: חוזה שמעניק לצד השני שימוש בפרח, ומנסה לכסות כל אפשרות: "זכות ו/או רשות ו/או סמכות ו/או...", לרבות הגבעול, העלים וכן הלאה. המילה "זרעים" לא מופיעה, והצד השני עושה בזרעים שימוש שלא התכוונו אליו.

• דווקא כי החוזה כל כך מפורט, בית המשפט יכול לראות בחוסר הסדר שלילי, ולא חסר שצריך להשלים
• ועוד: פרשנות לרעת המנסח. מי שניסח, ובמיוחד מי שניסח באריכות, נושא בעמימות. הפירוט לא רק לא עזר, הוא הזיק ללקוח
• ו/או: בעברית יש "ו" ויש "או". הצירוף מגיע מהאנגלית (and/or). הוזכר מאמר של חיים כהן על הצירוף הזה, למה הוא שגוי בעברית ולמה הוא מסוכן משפטית
• הכחשה גורפת: עמודים גנריים בכתב הגנה ("כל מה שלא הודה במפורש מוכחש") נוגדים את התקנות
• "הואיל" ועוד "הואיל" במבוא לחוזה: כותבים את זה מתוך הרגל
• סעיף שידוע שהוא בטל: בדוגמה מהכיתה, סעיף בחוזה אחיד של מתחם משחקים, שפוטר את המקום מאחריות לפגיעה בילד. לפי המרצה הוא בטל, ובכל זאת נכתב, כי רוב הנפגעים לא יתבעו

פסק דין בלי החלטה

פסק דין של בית המשפט המחוזי מ-1998, שעסק בשאלה פשוטה: האם עלייה להר הבית היא עבירה פלילית (סעיף 151 סיפא). השאלה חשובה, כי עקרון החוקיות אומר שבלי איסור ברור ומפורש אין איסור, וכל מי שרוצה לעלות צריך לדעת.

• הקטע שהוצג הוא משפט אחד של 158 מילים, בלי נקודה, עם סוגריים של ארבע שורות באמצע
• הוא מלא בביטויים שלא אומרים כלום: "לדידנו", "בשל כל המכלול האמור". באמצע הוא מזכיר את הלכת כהנא ("אפשרות סבירה" מול "ודאות קרובה") ואת עבירת ההמרדה
• בסוף הקריאה אי אפשר לענות אם מותר או אסור. המסר היחיד שעובר: רצוי שהמחוקק יתקן את הסעיף. הוא לא תוקן
• כל הפלפול מסתיר את זה שאין החלטה. גם "בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו, ויש לפנות אליו מראש" היה תשובה

למה שופטים כותבים ארוך

כשהאמון בבתי המשפט יורד, השופטים מקפידים שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה. דוגמה: עילות סף (חוסר ניקיון כפיים, עתירה תאורטית) נועדו בדיוק כדי לא להשקיע זמן בתיק. פעם החלטה כזו הייתה שורה וחצי. היום כותבים "העתירה נדחית על הסף, ולמעלה מן הצורך נדחה אותה גם לגופה", ועוד 30 עמודים.

פסקה מכתב טענות

על המסך הוצגה פסקה מכתב טענות, שעוסקת בסעיף 62 לחוק המקרקעין, ומשפט אחד בה מסומן בקו. היא הוקראה בקול, אבל מהתמליל אי אפשר לשחזר אותה מילה במילה. אלה השיבושים שנמצאו בה יחד:

מה הטענה, בפשטות: היתר בנייה לא מחליף את הסכמת בעלי הדירות, שנדרשת לפי סעיף 62 כדי להצמיד חלק מהרכוש המשותף לדירה מסוימת. ההיתר הוא עניין מנהלי וטכני. הרכוש המשותף שייך לכל הדיירים, ולכן הם צריכים להסכים.

למה זה קורה: כשהמשפט ארוך והמרחק בין הנושא לנשוא גדול, הכותב שוכח אם הנושא זכר או נקבה, יחיד או רבים. ואם הכותב הולך לאיבוד, גם הקורא. וכשהשופט לא מבין, הוא שואל בדיון "מה אתה טוען?", והצד השני מתגונן מול משהו שגם הוא לא הבין.

השורה התחתונה: לכתוב ידידותי לקורא

• הכתיבה היא אחד הכלים המרכזיים של משפטן, והיא יכולה לפעול לטובתכם או נגדכם
• הקורא הוא הדיוט: לא מכיר את הדין, ולא מכיר את נסיבות המקרה. גם שופט לא יחפש בתרגום מה פירוש מילה בארמית
• value for money: הבודק של הבחינה מקבל סכום קטן לכל מחברת. הוא רוצה מינימום עבודה, מקסימום תוצאה. כך גם השופט, וכך גם עורך הדין של הצד השני
• אל תעשו את מה שמרגיז אתכם כשאתם קוראים פסקי דין ומאמרים

הרשימה שתלווה את הקורס

הוצגה על שקף, ובכל שיעור יעמיקו בסעיף אחד ממנה. מה שנשמע:

• להימנע ממשפטים ארוכים ומורכבים
• להציב את הנושא והנשוא בתחילת המשפט
• לקרב בין הנושא לנשוא
• להקפיד על התאמה במין ובמספר

שאר הסעיפים היו רק על השקף. הרשימה נמצאת באתר הקורס.

שני סוגי טעויות

בבחינה תינתן טבלה מסכמת של השיבושים (היא כבר באתר הקורס).

שיבושים נפוצים

מי קובע מה תקני: האקדמיה ללשון העברית. היא נשענת על המקורות (התנ"ך, ספרות חז"ל), ולמילים חדשות מחברת מילים ישנות או מאמצת מילים לועזיות. אנחנו מחויבים לתקן שלה.

ב' מיותרת

ב' מציינת תכולה. לפני מילת תנאי או קישור היא מיותרת.

משפחת הווי"ם

מבין הצירופים עם ו' שהוצגו על הלוח, רק אחד תקני. בהקלטה נשמעו בהקשר הזה גם "היה ו" וגם "הואיל ו", ולא ברור לאיזה מהם הכוונה. על "היה ו" נאמר שהוא מבטא תנאי ושהוא בסדר, אבל פשוט יותר לכתוב "אם".

• "במידה ש" קיים, אבל מתייחס למידה, למדידה. למשל "במידה שאינה עולה על הנדרש", דרישת המידתיות בפסקת ההגבלה. גם "ככל ש" מתייחס למידה
• לתנאי כותבים פשוט "אם". גם במקום "היה ו" אפשר לכתוב "אם"

מהווה, הינו, ועוד

סיומות א' וה'

במקורות מילים רבות מסתיימות ב-א', אבל האקדמיה ללשון החליטה על ה'. הדוגמה שנשמעה בבירור: משכנתה. שאר הדוגמאות היו על השקף ולא נשמעו. גם זה יהיה בבחינה.

מה לא נקלט

• ההפסקה, 1:00 עד 1:16: אין קול. אחריה יש כדקה של שיחות לא ברורות
• תרגיל החשבון, השאלה מבחינת הלשכה ופסקת כתב הטענות היו על המסך. מה שכתוב כאן הוא מה שנקרא מהם בקול
• השקף של הרשימה, וחלק מהדוגמאות לשיבושים (בעיקר סיומות א' וה') לא נשמעו
• ההקלטה הופיעה פעמיים, בשני עותקים זהים. בנוסף יש שני קטעים קצרים, של כתשע דקות כל אחד, מתחילת מפגש אחר: בעיקר רעשי רקע ותחילת הקדמה על קורס מיומנות, שנגמרים בשקט. אין בהם תוכן חדש

בדיקה עצמית

סיימת את שיעור 1. זה נשמר אצלך.