נושא
כתיבה פשוטה וידידותית לקורא
מה המטרה של מסמך, מי הקורא, ומה הופך טקסט משפטי לבלתי קריא.
מגיע משיעור
בעמוד
- העיקרון
- מה מסבך טקסט
- הרשימה שתלווה את הקורס
- שתי דוגמאות מהשיעור
- למה בכל זאת כותבים ארוך
- איפה זה תופס אתכם
- בדיקה עצמית
העיקרון
- המטרה של מסמך היא להעביר מסר. המילים הן רק האמצעי
- הקורא הוא הדיוט: לא מכיר את הדין ולא את נסיבות המקרה
- value for money: הבודק בבחינה, השופט ועורך הדין של הצד השני רוצים מינימום עבודה ומקסימום תוצאה
- פשטות היא כל המשחק. שופט לא יתלונן שכתבתם בשפה פשוטה מדי. הוא כן ישאל "מה אדוני מבקש?"
- מבחן: אם הבינה המלאכותית לא מבינה מה כתבתם, כנראה שגם בן אדם לא יבין
מה מסבך טקסט
| מה | למה זה מזיק |
|---|---|
| משפטפטת, ארמית, מטבעות לשון | לא מוסיפים כלום, ולרוב נכתבים בשימוש שגוי |
| משפט ארוך | המוח מעכל משפט של עד כ-20 מילים. ובמשפט ארוך הכותב עצמו שוכח מה הנושא |
| ניסוח על דרך השלילה | המוח לא חושב טוב בשלילה |
| סוגריים ארוכים באמצע | סוגריים הם לאמירת אגב. אחרי ארבע שורות אף אחד לא זוכר איפה היה המשפט |
| טענה צדדית שנתקעת באמצע | הקורא מאבד את הטענה העיקרית |
| טפל | פרטים רגשיים שלא קשורים לשאלה המשפטית מאריכים את ההליך |
| פירוט יתר בחוזה | מה שלא נכתב עלול להתפרש כהסדר שלילי, ויש פרשנות לרעת המנסח |
הרשימה שתלווה את הקורס
- להימנע ממשפטים ארוכים ומורכבים
- נושא ונשוא בתחילת המשפט
- לקרב בין הנושא לנשוא
- התאמה במין ובמספר
(שאר הסעיפים היו על שקף, והרשימה המלאה באתר הקורס.)
שתי דוגמאות מהשיעור
פסק דין בלי החלטה (שיעור 1). פסק דין של בית המשפט המחוזי מ-1998 על השאלה אם עלייה להר הבית היא עבירה. משפט של 158 מילים, בלי נקודה, ובסופו אי אפשר לדעת אם מותר או אסור. הפלפול מסתיר שאין החלטה.
כתב טענות (שיעור 1). פסקה על סעיף 62 לחוק המקרקעין, עם כפלים, ב' מיותרת, ארבע אי-התאמות ושורה מסומנת שהיא טענה אחרת. בפשטות הטענה היא: היתר בנייה לא מחליף את הסכמת בעלי הדירות להצמדת רכוש משותף לדירה.
למה בכל זאת כותבים ארוך
- ביטחון עצמי: הפחד שיתגלה שאין ערך מאחורי המלל
- להגן על עצמי: חוזה הוא כלי לניהול סיכונים, ולכן מנסים לחזות כל אפשרות
- הרגל: "הואיל" ועוד "הואיל"
- אצל שופטים: כדי שהצדק גם ייראה. החלטה על הסף, שפעם הייתה שורה וחצי, נכתבת היום כ-30 עמודים
איפה זה תופס אתכם
- "שפה גבוהה" לא מרשימה שופט. היא גוזלת לו זמן שאין לו
- ו/או לא "מכסה הכול". במקרה הרע הוא פועל נגד הלקוח
- יותר מילים זה לא יותר נימוק. בפסק הדין מ-1998 הרבה מילים לא הובילו להכרעה
בדיקה עצמית
מי הקורא שצריך לדמיין כשכותבים?הצגת התשובה
הדיוט: מי שלא מכיר את הדין ולא את נסיבות המקרה. והבודק או השופט רוצים מינימום עבודה ומקסימום תוצאה.
למה פירוט יתר בחוזה עלול להזיק?הצגת התשובה
מה שלא נכתב עלול להתפרש כהסדר שלילי, ובנוסף יש פרשנות לרעת המנסח.
מה היה חסר בפסק הדין על העלייה להר הבית?הצגת התשובה
החלטה. אחרי 158 מילים אי אפשר לדעת אם מותר לעלות או אסור.
סיימת את נושא. זה נשמר אצלך.